<h1>פירוש התפילות לר"י ב"ר יקר — השלמות</h1>
<h2>דף יז:</h2>
שבעה שמותיהם כסדר הזה היא מעלתם. ה' י-ה אהי'ה. א-ד-נ-י אל אלקים שדי לבד ה' קמא שהוא השמיני. ושלש מהם כתובים בי"ג מדות והם ה' ה' אל. ונשארו עשר מדות וח' שמות, והרי י"ח ועל הסדר הזה תקנו חז"ל תפלת י"ח. מתחילה סדרו ח' ברכות על הסדר של ח' שמות. ואחריהם עשר ברכות כנגד עשר המדות הנשארות, הרי י"ח. ולפי זה מדת ארך אפים אינה כי אם מדה אחת. וברכת למשומדים לא נתקנה עמהם כי אם אחר כך אחרי זמן גדול, דשמואל תקנה. ויש י"ח ברכות לבד אותה ברכה. וכן הוא הסדר, ברכת מגן אברהם שאין בה זכר שאלה של צורך היא כנגד ה' קמא שהוא רחמי האהבה בלא שום שאלה ובקשה ואפילו זכר בעלמא. שהרי אמר לו הקב"ה לך לך מארצך ואעשך לגוי גדול. מחיה המתים שמזכיר גבורות גשמים או טל בקיץ כנגד ה' שני שבא לרחם למי ששואל רחמים לזכר בעלמא דאיירי על מי שהוא זכאי דרוב דמוכח כדר' חייא [ב"מ פ"ה ע"ב] אמר משיב הרוח ונשב זיקא מוריד הגשם אתא מטרא. ואע"פ שלא שאל אלא ברמז מחמת זכרון. האל הקדוש, דכתיב וקדושים יהללוך סלה דאיירי על המת שלא נקרא קדוש עד שמת כמו שכת' בפי התפלות מדכתיב לקדושים אשר בארץ המה כנגד שם י"ה. והיינו דכתיב כל הנשמה תהלל יה, לפי דבשם ה' יצר שני עולמים, העולם הבא ברא בשביל נשמת המתים. אתה חונן שהיא תחלת שאלת הצרכים הוא כנגד אהי"ה שיגלה בו הקב"ה תחלה על זעקת בני ישראל לומר שיהיה עמם בצרתם. השיבנו שאומר והחזירנו בתשובה שלמה. כלומר הכריחנו לעבדך כי אנחנו עבדיך ותמלך עלינו בעל כרחנו כדכתיב חי אני נאם ה' אלהים אם לא ביד חזקה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם אהיה אדון לכם בעל כרחכם. סלח כנגד שם א"ל שהוא רחמי הסליחה. מדכתיב אל נושא היית להם. ואין באותו השם רחמים אחרים. אבל ה' הוא מרחם לבד הסליחה. כדכתיב כי אתה ה' טוב וסלח. פי' מטיב וסולח לכן ה' שמעה ה' סלחה שומע את צרתכם וסולח לכם מתחלה. ראה נא בענינו וריבה ריבנו. שצועק על עלבונו שעושין לו אחרים כנגד שם אלהי"ם שהוא דיין בסנהדרי גדולה וקטנה. כמו שפי'. וכן אתם מריבים ועושים רעה וצרות לזה הצועק. רפאנו ואומר והעלה רפואה לכל מכאובינו ולתחלואינו, ר"ל כמו כן שתצפה אלינו ותתן לנו זמן לשוב לפניך ומתוך כך תרפאנו שלא יבא עלינו חולי הצרות וזהו המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך. כיצד שם שד"י הוא שתולה עונות האדם ומצפה אולי ישוב. ברך עלינו ששואל פרנסה לכל הצריך היא ושאלת הרחמים היא כנגד מדת רחום. כי עד ברך עלינו נתקנו ז' ברכות כנגד ז' השמות. וה' אלהים שני שמות מהם ובא להזכיר מזה שלישית לשאול צרכם. תקע בשופר ששואל בקבוץ גליות אלו הם צריכים גדולים ואינו מקבצם עד יבקשו מחילה וימחול להם. וגם שואלים נקמה מאדום שאינו מקבצם עד שישפיל האומות. זהו מדת חנון העושה כל זה כמו שפירשנו. השיבה שופטינו כבראשונה ואו' וצדקנו במשפט. אם כן יאריך אפו. זה מדת ארך אפים. וזהו צדקה שעושה לנו ומשפט אם מאריך אפיה מכל מקום גביה דידיה. ולכן מסיים ברוך אתה ה' אוהב צדקה ומשפט. הנה לפי' הזה ארך אפים מדה אחת לפי החשבון של י"ג מדות, ואע"פ שהוא ארך אפים ואפי' לרשעים הוי ה' קמא מן חשבון י"ג מדות והוי הפסק בין שניהם. לפי שהראשון הוא רחמי האהבה לבד כמו שפי'. ודלג כאן ברכת למשומדים לפי שאינה ממנין י"ח. על הצדיקים ועל החסידים. מתפלל שיתחסד הקב"ה עם החסידים, כדכתיב עם חסיד תתחסד ואפילו עלינו יהמו נא רחמיך אע"פ שאין אנו לא חסידים ולא צדיקים, אלא אפילו מחצה על מחצה אנו יהמו נא רחמיך. וזהו מדת רב חסד כמו שפירשתי. לירושלים עירך ברחמים תשוב ותשכון בתוכה כאשר דברת. פי' יש לך לאמת דבריך. זהו מדת ואמת. את צמח דוד מהרה תצמיח. כמו שאמר דוד ותרם כראם קרני. ודרשי' במדרש [תנחומא תצוה י'], כיון שהקב"ה נותן רוממות לאדם אינה זזה ממנו לעולם, כדכתיב ודוד עבדי נשיא להם לעולם. זהו נוצר חסד לאלפים שאפי' לסוף כמה דורות יזכר אהבת דוד לזרעו. שמע קולנו. כבר שאל כל צרכיו בפרט מה הוא ששואל עוד בסתם אלא שר"ל אפילו תתן לנו כל צרכנו לא יועיל לנו אם לא תמחול לנו הזדונות ונשלם פרים שפתינו. זהו נושא עון שבזאת תשמע יותר את קולו. ואע"פ שאמר בברכת סלח לנו אבינו כי חטאנו מחול לנו מלכנו כי פשענו, על השגגות והמרדים, למעלה מדבר על רובו זכאי וכאן אפילו על רובו חייב. ולכן מפורשת הסליחה כמו שכתוב על מפורש בכ"ג אותיות של י"ג מדות עד רם הסר שהם רחמים גדולים. ומאמר עד נקה דאיירי על מי שרובו עונות שם אל נעלם לשני שלא נזכר שם אל ולא נכתב שם ל"א אות חיות... לרמוז דמאי דכתיב נושא עון ופשע וחטאת היא נושא עוון... אלא שאין הקב"ה רוצה להשיב תפלת בעלי תשובה ריקם. רצה ה' אלהינו דבר עוד בסתם על הפשעים זהו ופשע. [מודים] אנחנו לך שאתה הוא ה' אלוקינו צור חיינו בא לרמוז שאפילו סליחה על השגגות אנו מודים לך זהו וחטאה אלו השגגות. ברכנו אבינו ומסיים מברך עמו ישראל בשלום כיון שתסלח לנו הכל כאילו היינו נקיים מכל וכל [ואפילו] חס ושלום נשוב ונחטא לא תזכור לנו עונות הראשונים אם כן נקבל ממך אף על [פי] שעשינו, זהו מדת נקה. ומה שאמ' עוד תחנות ובקשות אחר י"ח ברכות שהם רמז לז' שמות וי"א מדות ומה באנו לרמז והלא אמ' הכל כשרמז ג' מדות אלא לאחר י"ג מדות כת' לא ינקה. פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים ור"ל אע"פ שאינו מנקה לשאינן שבים והלואי אתה מחזיק אותנו באינן שבים או כמתחרטים על תשובתנו אבל עיקר אל תאבד שמנו ושם זרענו שלא יהיה לנו שארית, כי אתה אמרת פוקד עון אבות וגו' מכלל אף לשאינן שבים ישאר זרעם וזרע זרעם אך שיפקוד עון האבות לד' דורות. ולכך אנו אומרים בכל שני וחמשי בתחנה חוסה ה' עלינו אל תתננו בידי אויבינו למחות את שמנו זכור אשר נשבעת לאבותינו ככוכבי השמים ארבה את זרעכם [ואחרי אותה] תחנה הוסיפו רבים תחנות רבות בתחלה או בסוף צור יאיר עינינו במאור תורתו ומצותיו. גם פי' שיש שאין אפים היא שתי מדות. כדאמר' בגמרא [עירובין כ"ב ע"א] ארך אפים לצדיקים וארך אפים לרשעים. ועל פי' זה צריך לפרש הברכות של י"ח ברכות ממגן עד השיבה שופטינו בענין אחד על פי השמות שאינן אלא ג' כיון שאין השם בענין כי אם האחד. וכך הוא הפי' מגן אברהם שהיה צדיק גמור ושב על הזדונות שעשה קודם שנתגייר שהכיר את בוראו ושוב לא חטא זכה מאד את הרבים ועבד המקום מאהבה [ולכן נקרא מן הענקים] יותר מן הדורות שאחריו אע"פ שנמצא אחריו צדיקים [אבל לא עבדוהו כ"כ] ומשמע ה' שהווה עליהם, כמו שאמרו בבראשית רבה [מ"ז ו'] והנה ה' נצב עליו. שהאבות הן הן המרכבה. כלומר שאינו זז מהם אלא קבוע עליהם כמלך הרוכב על סוסו. זהו נגד ה' שני שהוא השם הראשון המיוחד למדות ולז' שמות. אבל שם ראשון שהוא רחמים לא בקשה אינו ממנין י"ג מדות. אי נמי ישר לפרש אמר אותו ה' ראשון ולכך יש פסק בין שניהם. מחיה המתים שהוא הודאה על נשמות ישראל שיחיו כנגד שם י"ה וברכת כל הנשמה תהלל יה לפי שברא שם יה אף העולם הבא בשביל הנשמות. האל הקדוש. דכתיב וקדושים יהללוך סלה. וזהו אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה. סלה הוי כמו בכל יום. וזה הכתוב נאמר על כת שלישית של צדיקים המתפללים על צרות ושעבוד של ישראל כנגד שם אהי"ה ההוה עמם בצרתם. אתה חונן לאדם דעת. כדי שידעו לעובדו מדעתם כמו שם ה' המראה אדנותו על ישראל לטובתם אף בעל כרחם. שנאמר אם לא בחמה שפוכה אמלוך עליכם. השיבנו אבינו לתורתך. אע"פ שעזבנוה. והחזירנו בתשובה זהו תחלת שאלת הסליחה עד שנעשית התשובה זהו כנגד שם אל שהוא אדון הסליחה כמו שפי'. סלח לנו אבינו כי חטאנו. ודרך האב שסולח לבנו. מחול לנו מלכנו. והמלך דן במשפט ומוחל כמה פעמים וזהו כנגד אלהים שיש שם אל שהוא רחמי הסליחה לבד, כמו המלך לעמו. ויש בו ה"י של אהיה שהוא רמז לרחמים יותר כאב על בן. ראה נא בענינו ולכן אל תאמר לדוננו לפי חטאינו והמתן אותנו עד שנשיב וגאלנו מהרה כי פשענו כי נשיב בכל כחנו וזהו כנגד שם שד"י התולה עונותיו על האדם. רפאנו ה' ונרפא. כנגד שם רחום הרופא עמו ברחמים לשבורי לב ומחבש לעצבותם ולחלים. ברך עלינו. כנגד שם חנון שמחונן על העניים הצדיקים לפרנסם. כדכתיב ומחונן ענוים אשריו. ענוים כת'. תקע בשופר גדול. מדבר על קבוץ גליות אחר שהארכת אותנו בגלות כמה ימים ולא רצית לכלותינו בבת אחת בחטאנו ועזרת אבותינו כי היית ארך אפים, מעתה תקבץ גלויות כי כבר לקינו מספיק. זהו כנגד מדת ארך אפים. השיבה שופטינו כבראשונה. הכל ממש על ענין תקע בשופר גדול. הוא ברכה שלפניה לפי שרומז פעם שנית מדת ארך לפי שהוא ארך אפים אף לרשעים. על הצדיקים ושאר הברכות עד לסוף הם כמו שפי' בתחלה בלא שום שינוי. וה' קמא שהוא כתוב בפ' ויחל אע"פ שאינו מחשבון י"ג מדות מ"מ הוא כלל ההויה שהוא רחמים גדולים בלא שום פרט אלא מרחם על הטובים ואף על הרעים, כפי גודל צעקתם. ואפי' על הגוים חס אע"פ שאין בהם שום טובה. כמו שאמר הקב"ה מעשה ידי טובעין בים ואתם אומ' שירה [מגילה י' ע"ב]. ואפי' על הבהמות מרחם, כדכתיב אדם ובהמה תושיע ה'. ועל רבים מרשעי ישראל הוא מרחם לפעמים כשאחרים מתפללים עליהם ומזכירים זכות אבות הראשונים. כמו שאמר משה זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך. ואע"פ שלא היה זכות בישראל באותה שעה לא תמה זכות אבות. ועל זה השם קמא אמר משה ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמר. ה' ארך אפים. על כן אין השמות מפורשים בי"ג מדות כי אם ה' ואל, לפי שה' מדת רחמי הצרכים. ואל מדת הסליחה וזה הכל. אבל יה אהיה הם רחמים לצרכים ולא כל כך כשם ה' ואדני אל אלי"ם שדי כלם לשון תקף הם כאשר פרשנו, ולפי המפרשים אף אל קמא מחשבון י"ג מדות וארך אפים אינה כי אם מדה אחת צריך לפרש השמות י"ג מדות כמובן על פי י"ח הברכות של תפלה כי נסדרו עליהם. ואע"פ שכבר פרשנום למעלה נחזור לפרשם בעבור פי' כח השמות המתבאר עוד יותר בזה עם השאר הדברים המתחדשים בפי' הזה. וכך הוא, כי בודאי צריך אדם לפעמים סליחה או הצלה או נקמה או צרכי בני חיי ומזוני ובכלל הסליחה היא רפואה. ושם קמא הוא מרחם על כל אלו דברים בזכות צדיק גמור שהוא שלם בכל הוה עליו בלא שאלה והוה בזכות השאלה וזהו שאנו אומרים זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדך... וענה לו בלא הזכרת זכות אבות אם שם השואל מרשעו והוא רובו זכיות לבד התשובה ואין משאר השמות משמש לשני דברים. ולכך כתי' ה' שמעה ה' סלחה ה' הקשיבה ועשה ואל תאחר. ודניאל אמר על ישראל שהיו חוטאים והייו עניים וצריכים פרנסה והצלה בגלותם. אבל שם יה על נקימה לבד ואהי"ה על הצלה ממכבידי עול הגלות. כמו שנאמר וגם ראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים אותם ורבוי הצרות גדולות צריך לקרות אהיה שיהיה עמם בצרה, כדכתיב עמו אנכי בצרה. וכתיב בכל צרותם לו צר על צרת רבים. ומי שצריך סליחה בלבד יקרא שם אל על מחילת רבים או אף רפואה אל יחיד. כדכתיב אל נא רפא נא לה. ומי שלבו נוקפו עליו לחטא ויצרו מתגבר עליו יקרא אדנ"י. שיהיה לו אדון וימלוך עליו בעל כרחו של חוטא ואל יסיר אדנותו ממנו להיות כעבד המופקר שכל מוצאו יהרגהו אם ירצה. כדכתיב אם לא בחמה שפוכה אמלוך עליכם. וכשהוא ודאי או ספק חייב בעיני יהיה נידון לחובה יקרא שם אלהים לזכור אותיות אל שהוא סליחה ואותיות ה"י שהם רחמנות ההויה לדונו לזכות. כלומר שיקבל תשובתו. ואם צריך זמן לטוב יקרא שם שדי. סוף דבר לא יקרא מן השש שמות של י"ה אהי"ה אדנ"י א"ל אלהי"ם שד"י על שני דברים של צורך שאין ענין אחד. כי כל זכירת שם אחד מאלו הוא על דבר אחד כמו שפי'. וטוב ביותר להזכיר אחד מן השמות על אותו דבר לבד מהזכיר שם ה' לבד. כי כל הקורא שם ה' לבד נראה שצריך לשני דברים או ליותר. והוי כזועק חנם ואפשר לא יהא נשמע אף על אותו דבר הצריך לו דהוי כמטריח קונו שלא לצורך. ולפי שהדורות אינם יודעים כחות השמות ואינו מכיר בטובה נראה בי"ח ברכות המדות והשמות והצרכים וטובה התפלה לרבוים וליחידים. ולכך המזכיר י"ג מדות אם הוא כדאי אין תפלתו חוזרת ריקם. כי בודאי יזכיר כח המושל על דרכו. כי כל הכחות שם. אבל אם אין מזכיר כולם אפשר אינו מזכיר כח המושל על צרכיו ואפי' הוא צדיק חסיד מסתמא לא יהא נשמע כי אם בקושי גדול. אלא הקב"ה עליו כעל אלם (הנעלם) [הנאלם] וצריך מאד ולא יפתח פיו. ומי שצריך פרנסה וחיי ובני בלבד יקרא מדת רחום. וברכת השנים שהיא תשיעית כנגד רחום, שהרי חשבנו ח' שמות כיון שנמנה ה' שני פעמים. ה' קמא ושני הנכתבים בי"ג מדות. ומי שצועק על חבירו המעליבו שלא כהוגן נקרא מדת חנון. דכתי' ושמעתי כי חנון אני. ומדת ארך אפים עד נקה כבר הכל מפורש למעלה. ולכך אין בי"ג מדות י"ה אהי"ה אדנ"י אלהי"ם שד"י כי לא אמרו הקב"ה למשה אותם י"ג מדות כי אם להזכירם על דברים שצריכים היום וכמו שהיו אז ישראל צריכין אלא אמ' בשעה שיהיו ישראל חוטאין לפניו יעשו בסדר הזה. נמצא כי כלם על אדות רחמי הסליחה וצרכי הפרנסה. ולא על נקימת השונאים ושאר שאלות. אבל משרבו הצרות ורב עול הגלות ותקנו תפלות עשו הברכות להזכיר כל רמז השמות שבעה. ויה ואל הרי הם [בכלל] השמות. ורמז בברכה ראשונה ה' קמא וזהו שאומר למען שמו באהבה שמזכיר חיבת האבות. ושניה כנגד ה' שני שמזכיר שאלת הפרנסה. כגון מוריד הגשם. וחוזר בסומך נופלים ורופא חולים כאן רמז להרבה שאלות והוא הוה עליהם זכאי דמוכח שזכירה בעלמא שאומר להקב"ה אני צריך לזה ולזה ואינו שואל בענין אחר אך שמזכיר צרכיו והקב"ה הוה עליו. אבל מדת רחום הוא שצריך לשאול רחמים לפי שהוא רוב זכאי דלא מוכח ומזכירים אנו זכות הנענים בזכירה בעלמא. והאל הקדוש כנגד שם י"ה ואתה חונן כנגד אהי"ה. השיבנו כנגד אדנ"י סלח לנו כנגד אל שהוא רחמי הסליחה. ראה נא כנגד אלי"ם. רפאנו כנגד שד"י. ברך עלינו כנגד מדת רחום. כי שואל רחמים בפי'. תקע כנגד מדת חנון. השיבה שופטינו כנגד ארך אפים. על הצדיקים ועל החסידים כנגד רב חסד. ולירושלים כנגד ואמת. ונקראת נאמנה והוא אמת. שכר טוב לעושי טובה ורעה לעושי רעה. כי ציון במשפט אמת תפדה. את צמח כנגד נוצר חסד לאלפים. שמע קולנו. כנגד נושא עון. רצה כנגד ופשע. ומודים כנגד וחטאה. ברכנו אבינו כנגד ונקה. קצרנו כאן לפי שארכנו בפי' איך זה כנגד זה וזה כנגד זה. וראו רז"ל דאע"פ שאין ארך אפים חשבון שתי מדות אף כי ארך אפים לצדיקים ולרשעים מכל מקום טוב הוא להזכיר בתפלה ולרמוז כי הוא ארך אפים אף לרשעים. ולכך תקנו ולמשומדים אחר השיבה שופטינו. לומר שאף הוא ארך אפים אף לרשעים. אבל אל יהי להם תקוה לאחריתם. בלא תשובה והארכת אפך עליהם שלא כליתם מהר מעתה יהיו כי לצדיקים תהי תקוה לאחר שנדונו ולרשעים אל תהי תקוה כיון שמתו ולא שבו, אבל יהיו בגיהנם. ולכך לא אמר מהרה אל תהי תקוה, שאנו מתפללים להכריתם בעולם הזה דשמא ישובו. וכדאמ' בפ"ק דברכות [י' ע"א] מי כתיב יתמו (חטאים) [חוטאים] חטאים כתיב. אלא בעי עליהו רחמי דלהדרו בתשובה. פי' ואם לא שבים אז יתמו חוטאים ולעולם הם בעמוד וחזור עד יום מותם. ורמז כמו כן וכל אויבי עמך ישראל מהרה יכרתו ומלכות זדון מהרה תעקר. כאן אמר מהרה ב' פעמים, על אומות העולם ועל המלכים ועל האומות לעוקרם מעתה אף בעולם הזה לפי שאינו ארך אפים לאומות העולם ואינו מצפה אולי ישובו. נמצא בין הח' שמות והמדות הוי י"ט. שהרי יש כאן ב' פעמים ה'. והרי ארך אפים לצדיקים כדפי' אע"פ דלחשבון י"ג מדות לא הוי ארך אפים אלא מדה אחת. ועל פי אלו י"ח ברכות של תפלה גם למשומדים כמותן תקנו הראשונים לומר י"ט מי שענה בזכותן בקשת רחמים. מי שענה לאברהם אבינו בהר המוריה כנגד מגן אברהם. ליצחק בנעקד כנגד מחיה המתים והוא היה חשוב כמו מת ככת' ותכהין עיניו. ולכך כתי' אלהי יצחק אף בחייו. ליעקב בבית אל כנגד האל הקדוש ככת' והקדישו את קדוש יעקב. ליוסף בבית האסורים דכתיב כי אין נבון כמוך סמוך כנגד חונן הדעת. לאבותינו על ים סוף. והמצוה כנגד השיבנו אבינו. למשה ואהרן [במדבר] משה אמר סלח נא לעון העם הזה ואף אהרן... כנגד סלח לנו אבינו כי חטאנו. בכל ארץ צרפת אומרים למשה ואהרן במדבר בפעם אחת. ואין אומרים למשה לבדו ואהרן לבדו. וכן הוא עקר, שעל ידי כן לא תמצא כי אם ט"ו מי שענה. לפינחס בשטים שקנא לזמרי והריב ריבי כנגד ראה נא בענינו וריבה ריבנו. ליהושע בגלגל שהושיע את ישראל כנגד רפאנו ה' ונרפא הושיענו ונושעה, ועל ידו זכו ישראל לכל המצות התלויות בארץ. וכתי' ושמרת כל חקיו. וכתי' כי אני ה' רופאיך. ועלי ברמה הוא היה ראש לנביאי ארץ ישראל ולקרבנותיה ולבכוריה ולחלה ולמעשרות כנגד ברך עלינו. לשמואל במצפה שהמליך את שאול ואת דוד, והיה מקבץ ישראל להמליכם ולהיות בני חורין בין האומות שלא ישלטו עליהם. כנגד תקע בשופר גדול לחירותנו. לדוד ולשלמה בנו שהיו עיקר השופטים לישראל מאויביהם, כנגד השיבה שופטינו. לאליהו בהר הכרמל שעל ידו נהרגו כמה נביאי הבעל, ואויבי ישראל, כנגד למשומדים אל תהי תקוה וכל אויבי עמך ישראל מהרה יכרתו. לאלישע ביריחו שהמו מאד רחמיו על ישראל וחסידיו וצדיקיו. הוא החיה פי שנים והמתיק מי יריחו לטובת ישראל כנגד על הצדיקים ועל החסידים. ליונה במעי הדגה ואמר בתפלתו אך אוסיף להביט אל היכל קדשך, שהיה מתאוה לראות במלכות בית דוד ולהתפלל בהיכלו כנגד את צמח דוד. לחנניה מישאל ועזריה שניצולו מכבשן האש בתפלתם, כנגד שומע תפלה. לדניאל שהתפלל מאד על ישראל ולהשיב שכינתו לירושלים לסוף שבעים שנה. ואז היה סוף החשבון כנגד רצה נא והשב שכינתך לציון וסדר העבודה לירושלם. למרדכי ואסתר שהצילו כל ישראל מהריגה והודו על הנסים כנגד מודים אנחנו לך על חיינו. לעזרא בגולה שהעלה ישראל מן הגולה לירושלים והיו שם כהנים ועלו ישראל לרגל כמו שעשו מתחלה כנגד מברך עמו ישראל בשלום.
ותמה למאן דאמר בשבת [נ"ה ע"א] תמה זכות אבות איך אנו אומרים בכל יום בי"ח ברכות וזוכר חסדי אבות. וי"ל דלכך אמרינן מיד ומביא גואל לבני בניהם. פי' על דבר זה הוא זוכר חסדי אבות שיוציאם מן הגלות על ידי גודל של משיח. וזה שאמ' באלה הדברים רבה לתת להם ולזרעם אחריהם. לתת להם אלו עולי מצרים. ולזרעם אלו עולי בבל, אחריהם, לימות המשיח. ודבר זה מתנה לאבות.
<h2>דף כג:</h2>
ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם יוצר אור אגדה. אין אומרים ברכו אלא א"כ יש חמשה בני אדם, ולא שמעו אותו, שנאמר בפרוע פרעות בישראל ברכו ה'. ואחרי שאמרנו יתגדל יש לומ' ברוך ה'. כדאמרינן בתנחומא למה שאמר יתרו.
